אבא מכה, ילד לומד לעמוד
הצגת מקרה
איתן (שם בדוי) מראה לי כיצד אביו היכה בו בהיותו ילד. אחותו הקטנה הקיאה באותו ערב והוא התקשר לאבא כדי לשאול מה לעשות. אבא היה באמצע פגישה והתעצבן עליו שהוא לא יודע להתמודד לבד עם החיים. בלילה כשהוא חזר הוא הפיל את איתן על הריצפה והחל להכות בו עם חגורה. איתן זוכר את הכאב, אך יותר מכך את ההשפלה ואת הבלבול העז. הוא אומר לי: "סה"כ רציתי לעזור לאחותי, למה היה מגיע לי כאלו מכות".
אני מחליף אותו בפוזיציה אותה הוא הראה לי עכשיו. ילד שוכב על הרצפה, מגן בידיו על הפנים ומנסה מעט להרים את הראש, לשמור טיפה על הכבוד העצמי. הוא נעמד מעלי, נכנס לדמות אביו, מסמל בתנועת אגרוף קפוצה את המכות שהיו אז, במציאות הכואבת. המילים נאמרות, האירוע הטראומתי נוכח בחדר, נושם איתנו את האוויר. אני יוצא מהפוזיציה של הילד ומניח במקומי בד על הרצפה. גם איתן יוצא מדמות האב ואני מניה שם כיסא ריק. ואז אני מזמין את איתן להיות איתן של היום, בחור בן 29, חזק בגופו. אני מזמין אותו לפנות אל הכיסא הריק, אל אביו, ולדבר אליו, אולי לכעוס, אולי להכות, אחלי לבכות. הגוף החזק של איתן לא עוזר לו אל מול הנפש השבירה. הוא רק עומד ושואל את אביו מדוע הוא מכה את הילד הקטן הזה ששוכב על הרצפה ומגן על פניו.
אני יודע שהאין אונות שהוא חווה עכשיו, העמידה מול אדם קרוב שבמקום לאהוב אותו מסרס אותו- משפיעה על כל חייו. הוא הולך בעולם שהעולם הינו מקום מאיים, שהאנשים סביבו ידחו אותו אם רק יעשה משהו קטן שלא כשורה. ובנוסף- הוא מבולבל מאוד סביב משיכתו המינית. כשהגיע אלי הוא אמר שהוא נמשך לגברים ולא לנשים. אך עם הזמן הבנו שבעצם הוא לא נמשך לאף אחד מהם, שעירום דוחה אותו, שאיבר מינו הזקור מגעיל אותו. מה שהוא כינה במשך שנים משיכה לגברים, היה בעצם צורך עמוק למצוא גבר שיעניק לו חום ורוך ואהבה. שילטף, ייגע, יחבק. בפגישה שבוע שעבר הוא אמר לי שההבנה הזו מעודדת אותו, שאולי בעצם הוא איננו הומו, אולי בעצם הוא גם איננו א-מיני, אולי פשוט הוא חווה סירוס כה עז מאביו, שלא נותר לו אלא להגן על עצמו על ידי ניתוק מגבריותו, מהעוצמה של איבר מינו, ולחפש בשווקים וברחובות אחרי גבר מלטף וחומל. הוא אומר: "אם כך, אולי לאחר שאפתח עוד ועוד את הפצעים הללו מהילדות- משהו ישתנה בי וכן אמשך לנשים". אני אומר לו שאולי, איני יודע. אני מנסה להיות פוליטקלי קורקט בתוך עולם פוסט מודרני שטוען שנטייה מינית היא דבר מולד ולא נרכש, ושכל פרשנות שהיא המקשרת בין טראומות ילדות לבין נטייה מינית "הפוכה"- הינה נזק חסר תקנה למטופל. אני דווקא רואה מולי שהמטופל צמא לאמירה כזו, ושהוא מזהה בתוכו, בלי הכוונה מגמתית שלי, שההתפתחות הרגשית שלו השפיעה על נטיותיו המיניות. אך אני נזהר, שחס וחלילה לא יאשימו אותי כחשוך ופרימיטיבי. אני רק אומר שאולי, אולי והתהליך הרגשי שהוא יעבור כאן יאפשר לו להימשך לנשים, דבר שהוא כה רוצה בו.
ובחזרה אל סצנת המכות: איתן עומד ליד אביו ומתקשה להיות עז ונחרץ מול אביו. הוא רק עומד כילד קטן ואבוד. אני נעמד מאחורי איתן ואומר לו שאני הולך להציע לו תגובות נוספות לתגובותיו אל אביו המכה, אם הוא רוצה ומסוגל הוא מוזמן להצטרף אלי ואף להגדיל את התגובה. הוא מאשר. אט אט אני משנה פנים מילד מבולבל שרק יודע לשאול למה, אל מבוגר כועס שמעיז לעמוד מול גבר אחר ולהעמידו על מקומו. אט אט גם איתן מצטרף אלי, הוא מרים את קולו על הכיסא הריק, על אביו, ומאיים עליו כי אם הוא ימשיך להתעלל כך בילד הקטן הזה המוטל כעל הרצפה- הוא ידאג לפגוע בו מכות אנושות. הוא דוחף את הכיסא ובסוף מפילו ארצה. אביו נסוג מהחדר.
אני חש שאיתן זקוק לריפוי ולא רק לתוקפנות מול תוקפנות. אני שולף את מקל הקסמים מארון המשחקים שבחדר, ואומר לו שאני עושה קסם ושבמקום אביו האלים שיצא כעת מהחדר- מופיע אב רך ואוהב. איתן זורם איתי ונכנס לדמות האב החדשה, האב שכה רצה שיהיה לו ושאותו הוא חיפש בכל גבר שהכיר. אני חוזר אל הרצפה, אל הפוזיציה של הילד הקטן שמגן על עצמו מפני המכות של אביו. איתן ניגש אלי, מרים אותי בעדינות מהרצפה, מנקה את הדם שזולג מפניי ומרגלי, חובש את פצעיי ומפנה אותי אל בית החולים. הוא מבטיח לי שאף אחד לא יפגע בי יותר, שהוא ישמור עלי. אני שם לב לדמעה קטנה בזווית עינו. נזהר מלייצר קשר עין, אני משאיר את איתן למרחב אינטימי עם עצמו, עם כאבו וחלומותיו.