פרשת ויחי- משפט הבכורה בעמים ובישראל
זכויות הבכורה- מוכתבות מלמעלה כסדר הטבעי של התולדה או תלויות במעשי האדם ובהיותו ראוי לכך
לאחר הפרשיות הטראגיות של מכירת יוסף, נדמה לנו כי הדברים שבו אל מקומם, אחי יוסף שבים בתשובה, יוסף מוחל להם, ולכאורה גם יעקב מבין את הטעות שעשה בהעדפתו את יוסף משאר האחים. אך מפרשתנו לא נראה כי יעקב סובר שעשה משגה בהעדפה זו.
יעקב יודע שעתידים עוד להיות לו בנים שיהיו נמנים עם שאר בניו, מכיוון שהקב"ה אמר לו "גוי וקהל גויים יצא ממך". וגוי זהו בנימין (שטרם נולד באותו פרק זמן) וקהל גויים הווה אומר עוד שניים. וכשרואה יעקב שאין בנים אלו יוצאים ממנו, הוא מבין ששני ילדים שנולדו לילדיו אמורים להיות חלק מהשבטים ולהימנות עימם בחלוקת הארץ.
כשיוסף מגיע אליו אומר לו יעקב: "אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי". יעקב בוחר בבניו של יוסף להצטרף אל מניין השבטים.
לכאורה יש כאן חזרה על הטעות הפטאלית שעשה יעקב כאשר נתן ליוסף כתונת פסים ובכך גרם למכירתו ולירידת משפחתו למצרים!!
נראה כי המהלך של פרשות וישב מקץ ויגש איננו רק מהלך של חטא האחים, חזרתם בתשובה ומחילת יוסף להם, אלא יש כאן בירור שאכן המעשה של יעקב בהעדפתו את יוסף היה מעשה נכון, ועובדה היא שאכן הוא וכל בניו השתחוו ליוסף, ועובדה היא שיעקב לא סר מדרכו זו ומעדיף עדיין את יוסף משאר אחיו ומכניס את שני בניו להיות חלק משבטי ישראל.
כיצד אם כן אותו מעשה העדפה נכון הוא?
האבן עזרא בפרשתנו (מח', טז') אומר כי יעקב נתן הבכורה ליוסף מכיוון שהוא היה ראשית מחשבתו כי הרי מתחילה רצה להתחתן עם רחל ולא עם לאה, והבכור זוכה פי שניים בירושה, לכן זכה יוסף ששני בניו יהיו חלק מהשבטים.
והספורנו בפרשתנו (מח', ד') אומר כי נבחרו לכך בני יוסף מכיוון שיעקב ראה את יוסף ושני בניו יחדיו באותו פרק זמן, ולא כשאר בניו שהיו עימו ופגש את בניהם באופן טבעי והדרגתי כפי סדר לידתם. ואולי מהספורנו אפשר גם להבין את עניין שיכול הידיים של יעקב בברכת בני יוסף, מכיוון שהמהות של יוסף הינה דקונסטרוקציה של המחשבה כי סדר התולדה הוא הקובע את עניין החשיבות. ובכך שפגשם יחדיו ברגע אחד כמו הושוו זה לזה במדרגתם, ויתרה מכך- הצעיר נעשה חשוב יותר. ועוד שיוסף עצמו לכאורה מפנה את מקומו במניין השבטים- עבור בניו.
ואולי מכאן גם אפשר להבין יותר את עניין חלומות יוסף בהם אחיו הגדולים ממנו משתחווים לו:
המהות היוספית מפרקת את ההיררכיה הטבעית, וחושפת שהקטן איננו בהכרח קטן כפי שנראה במבט ראשון. כך גם מופיעים חייו של יוסף עצמו, כאשר הוא בבת אחת מתעלה ממדרגת עבד למדרגת משנה למלך מצרים.
גם יעקב עצמו לקח את הבכורה אף על פי שלא הוא היה הבכור אלא אחיו עשו. בפרשתנו אומר יעקב ליוסף כי- "ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי". מבאר רש"י כי שכם הכוונה חלק, נתתי לך חלק הבכורה אשר לקחתי מעשו שעושה מעשה אמורי ואומר דברים שאין להם גיבוי ומרמה כך את אביו ומציג פנים של צדיק בעוד הוא פועל רק רע.
הבכורה איננה 'מכתוב' מלמעלה, מסדר התולדה הטבעי.
אצל העמים היה הבכור נוטל פי שניים בירושה ולרוב אף את כל הירושה (כלל זה נקרא פרימוגנטורה), וכן בחצרות המלוכה הבכור היה הממשיך הטבעי למלכות אביו. הבכור לא היה נבדק גם על פי מעשיו וזכויותיו המוסריות.
העדפת הבכורים בוטלה באנגליה רק בשנת 1925
בעם ישראל הבכור איננו נוטל את כל הירושה אלא רק שני חלקים ממנה, ובעניין המלוכה- הממשיך איננו בהכרח הבן הבכור.
הבכורה שלקח יעקב מועברת עכשיו ליוסף שגם הוא אינו בכור בניו של יעקב.
זהו אחד מקווי הדמיון בין יעקב ליוסף אשר חז"ל אומרים שהם היו דומים זה לזה במראה ובכל קורות חייהם.
הבכורה ניטלת מעשו כי הוא מרמה ומציג עצמו כאיש רוח המעשר אפילו את המלח בעודו נתון לשיעבוד החומר, אך ניתנת ליוסף שאינו מרמה ומציג עצמו כאיש שעסוק בחומר, בלי לנסות לייפות את עצמו. יוסף נמצא עמוק בעיסוק בכלכלה, בחומריות המציאות. הוא לא בורח ממנה ולא מחפש להעמיד פנים של איש רוח שהוגה כל היום בתורה.
יש ליוסף כבוד לחומר והוא לא מתבייש בו כי הוא מסוגל להשתמש בחומר בשביל לחיות חיים אציליים וטובים יותר. ולכן יוסף מקבל את אותה הבכורה אשר ניטלה מעשו שהיה באמת איש חומרי אך ניסה להציג את עצמו כאיש רוח.
מהות הבכורה אצל עם ישראל איננה גזרה משמים אלא קשורה בקשר הדוק אל מעשי האדם ובחירותיו. כך היא גם בחירת עם ישראל להיות עם סגולה מכל העמים. הקב"ה אומר כי "הנה קטן נתתיך בגויים" ובכל זאת הוא אומר "בני בכורי ישראל".