מה באמת נותן לי כח לעמוד בעומק הכאב למרות הכל
סיפור מקרה מהקליניקה
"תעזור לי אני לא יכולה יותר, נגמרים לי הכוחות, נגמרים לי החיים"
כך נפתחה הודעת וואצפ במכשיר הנייד שלי לפני מספר ימים. ארבעים שנה אנחנו ביחד ומאז הלידה של הבן השלישי אני במלחמת השרדות שאינה נגמרת. הילד אובחן עם קשיים התפתחותיים קשים, בעיות נשימה ובעיות במערכת העצבים ובעלי טען שזה קרה בגלל טיפול כושל של הצוות הרפואי בזמן הלידה. לא היה איכפת לצוות מהילד והם פגעו בו בכוונה ופגעו בכוונה בכל המשפחה זה היה ההסבר שלו למה שקרה. לא הועילו ההסברים של הרופא המיילד. ההסברים של מנהל מחלקת יולדות, של המיילדת הראשית, של חברה טובה שלנו שגם היא מיילדת, בעלי בשלו, הם רצו לפגוע בילד שלנו, הם רצו לפגוע בכל המשפחה שלנו ומאז, אין לי חיים. העצבים שלי חלשים. בעלי סובל מדכאון ביפולרי והתקפי חרדה קשים ולמרות זאת הוא מסרב לקבל טיפול. הוא מוצף ומציף את כל הבית עם המחשבות והרגשות שלו ולא עושה עם עצמו שום דבר. הוא היה מאושפז מרצונו כמה פעמים אבל זה לא עזר יותר מידי, תמיד המצב חזר למה שהיה אחרי זמן קצר. חלק מהילדים כבר נשואים היום ורוב הזמן אני לבד בבית עם בעלי וזה קשה יותר מבעבר כשהילדים היו בבית. פעמים רבות אני מרגישה שאני לבד עם ארבע קירות ולפעמים גרוע מזה. אני מרגישה שהצורך להכיל את בעלי בבית בזמנים שהמחלה מתפרצת {וזה רוב הזמן} במשך עשרים וארבע שעות ביממה, זוהי משימה שמכלה את כוחותיי, שסוחטת ממני כוחות נפש שהולכים ונגמרים, משימה שעוצרת אותי ולוקחת אותי אחורנית. אני לא יכולה יותר, לא יכולה להמשיך לחיות כך. אני דואגת לו ולא מסוגלת לעזוב אותו, אבל מרגישה שאני עוד מעט מתמוטטת. לא מצליחה להחזיק את הבית, את בעלי, את עצמי, לא יכולה יותר. מה עושים, איך אני ממשיכה עכשיו, איך אני יכולה להמשיך לחיות למרות כל מה שקורה לי בבית, חתמה את ההודעה.
רגשות קשים הציפו אותי כשקראתי את ההודעה. התקשתי להמשיך בשיגרת יומי להתנתק מהכאב והייאוש הגדול ששמעתי בין המילים. בעיני רוחי ראיתי את האישה, את בעלה ואת המשפחה כולה. יכולתי לדמיין את הקושי הגדול שממלא את הבית ומקרין על כל המשפחה המנסה להמשיך לתפקד ולשמור על שיגרת חיים למרות הכל. יכולתי לחוש את הקושי של האישה להמשיך לחיות חיים משמעותיים וטובים למרות ההתמודדות עם מחלתו של בעלה, למרות חוסר הנכונות שלו לטפל בעצמו שגורם להתדרדרות במצב ומשפיע על המשפחה המגיעה לחוסר אונים מוחלט.
התיישבתי על הספה בסלון הרגשתי שגרוני נחנק, נתתי לדמעות לצאת ולהרטיב את לחיי. הרגשתי חולשה משתלטת על גופי, איפשרתי לה להיות לא נלחמתי בה. נתתי לרגשותיי להציף את ליבי, אותי, לא ניסיתי להסתיר אותם. נתתי לעצמי להיות מי שאני באותם רגעים, נתתי. איש לא ראה אותי באותה שעה. איש לא יכל לראות אותי ברגעי הכאב על האישה ומשפחתה שהיה מהול בכאבי הפרטי על ביתי הריק מזה חודש ימים. בכאבי הצורב והחונק המאיים להשבית כל שמחה ופיסת חיים בחזרתי כל ערב לביתי ולמצוא אותו ריק ושומם. לפתוח כל ערב מחדש את המקרר ולראות את המדפים ריקים כמו שהיו בערב הקודם, בשביל מי כדאי למלא אותם...? בכאבי על התדרדרות במצבה של רעייתי שלא הצלחנו להתמודד איתו לבד בביתינו, ונאלצנו להתאשפז בסוטריה.
ההודעה שלך תפסה אותי בבטן הרכה השבתי לה. המקרים שלנו שונים אבל יש ביניהם גם הרבה דמיון. אני נושא על גבי חבילה קשה ומורכבת של רעייתי למעלה משלושים שנה ובימים האחרונים אני מרגיש שאין לי כח, שאני מותש, שכוחותיי אוזלים. פעם ראשונה שאני מרשה לעצמי להרגיש ומרשה לעצמי לספר לחברים שקשה לי מאוד ואני צריך עזרה. שאני עייף יותר מתמיד, אוכל יותר מתמיד, שאני כבד יותר מתמיד. בהתחלה לא האמינו לי. אתה לא נראה כך ענו לי. אבל לב יודע מרת נפשו השבתי להם, תאמינו לי שאם זה לא היה, לא הייתי משתף אתכם, אמרתי להם.
סיפרתי לכמה חברים, הוצאתי החוצה את הצורך שלי ורווח לי מעט, ממש מעט. המציאות לא השתנתה וכנראה גם לא תשתנה באופן קיצוני אא"כ יקרה נס וזה יכול להיות, אבל כרגע מעט רווח לי, הוקל לי.
אני לא יודע מה את צריכה ומה את מבקשת אבל אולי את צריכה הכרה במצבך.......אולי את צריכה קבוצת תמיכה......אולי טיפול פרטני.......אולי טיפול גופני..... אולי את צריכה לצאת קצת לחופש, לשאוף אויר הרים, לראות ימים, נהרות למלא את הריאות במשהו נקי וטהור.......אולי לחפש מה נתן לך כח בעבר וללמוד ממנו להמשך המסע.......אולי לדבר עם חברה טובה, לבכות איתה ביחד על כל מה שכבר לא יהיה, להתאבל על אובדן החיים הרדום שאת נושאת בתוכך... אולי ללכת עם חברה למסעדה, לארוחה טובה.....אולי לברר מה הרצונות שלך מכאן והלאה. אולי השתנה משהו במציאות, בחיים שלך, בגיל, ביכולות, בנקודה פנימית שלך מול המציאות הקשה והבלתי נסבלת בתוך הבית......אולי דברים אחרים, אולי כל מה שכתבתי לעייל..... אולי שום דבר ממה שכתבתי.... אולי אנשים נוספים יתנו לך רעיונות נוספים..... אולי.....?
כמי שמתמודד כבר למעלה משלושים שנה עם אישתי אני יכול לנסות ולהבין מעט שבמעט ממה שעובר עליך בהתמודדות עם בעלך. אני רוצה לחזק אותך ולומר לך אל תוותרי!!!! אל תוותרי לעצמך!!!! תחפשי את מה טוב לך, מה נותן לך כח להמשיך את המסע שנכנסת אליו, מה מחזק אותך, נותן לך אויר לחיות, לנשום, להיות מי שאת, לצמוח ולגדול למרות כל מה שאת עוברת ואולי, בגלל מה שאת עוברת, מי יודע......אל תוותרי!!!
חזרתי עכשיו הביתה ושאלתי את עצמי מה באמת נותן לי כח לעמוד למרות הכל. מה דוחף אותי קדימה כל השנים וגם בימים אלו ומאפשר לי להיות שם בשביל רעייתי, בשביל ילדיי, בשביל נכדיי. מה מאפשר לי להמשיך במסע שסופו לא נראה בשלב זה, במסע שלא נגמר וכנראה גם לא ייגמר. לא ישבתי וחקרתי את השאלה אבל עלו לי כמה נקודות, שמח לשתף אותך במחשבות הללו אולי חלקן יעזרו גם לך מעט.
1. הרצון לתת דוגמא לילדיי, לנכדיי, נותן לי כח.
2. הרצון לשמור על הזוגיות, נותן לי כח.
3. הרצון לשמור על המשפחה כולה, נותן לי כח.
4. אני מנסה להזכר בזמנים ורגעים טובים שהיו בעבר ושקיימים גם היום מפעם לפעם ויודע שהם יכולים לחזור כמו בעבר, ואני מתחזק מעצם המחשבה.
5. שמירה על שיגרה, הליכה לעבודה, לימודים, נותנים לי הרבה כח.
6. מפגש עם הילדים והנכדים נותן לי כח, שמחת חיים.
7.אני רואה את הקושי הגדול של רעייתי, את הסבל הגדול שלה שהוא גדול מהסבל שלי וזה מעורר אצלי רחמים ואהבה כלפיה ומקטין את הקושי שלי.
8. לא אחת רעייתי אומרת לי תודה על כל מה שאני עושה בשבילה על המסירות שלי כלפיה, זה נותן הרבה כח.
9. הנתינה עצמה נותנת כח!!!! הידיעה שאני מחזיק את הבית, את הזוגיות, את המשפחה למרות שהיא גוזלת הרבה כח, היא גם נותנת הרבה כוח!!!
ובשולי הדברים עוד נקודה קטנה שהיא נכונה תמיד ובימים אלו נראה לי נכונה שבעתיים. לצד האהבה התלויה בדבר שקיימת בכל זוגיות, אהבה שיש בה בקשה וציפיה להדדיות, חלקית לפחות, אהבה של התמסרות, נתינה, איכפתיות ועוד משני הכיונים, יש בתוכנו גם מקום של "אהבת חינם". כשלמדנו שבית המקדש יבנה בגלל אהבת חינם, סימן שהיא בתוכנו גם אם לא תמיד אנחנו מרגישים אותה, רואים אותה, שמים לב אליה. ישנם זמנים בחיים שאנחנו צריכים לגלות ולהוציא את אותה אהבת חינם הטמונה בתוכנו ולהביא אותה לעולם, לעצמנו ולסובבים אותנו. לעיתים יהיה זה בן משפחה הכי קרוב אלינו הזקוק לאותה אהבת חינם שלנו כלפיו. זה יכול להיות אפילו הבעל שלי, האישה שלי, הילד שלי.
נקווה שגם בזכות אהבת חינם שמאפשרת לנו להמשיך את המסע ולא לנטוש אותו ואף לצאת גדולים יותר ממה שהיינו, ישפיע בורא עולם אהבת חינם על כל אחד ואחד מאיתנו ועל עם ישראל כולו.
מקווה שעזרתי מעט.
מחזק את ידיך ואת ליבך בכל אשר תבחרי ותעשי
בני