קווי המיתאר וההבדלים שבין אבי האנושות נח, לבין אב האומה הישראלית אברהם.
"אלה תולדות נח, נח איש צדיק תמים היה בדורותיו". רש"י על פסוק זה משיב על שאלה בסיסית- מה הקשר בין "תולדות נח" לבין היותו "איש צדיק"? רש"י אומר שמכאן למדים חז"ל במדרש רבה כי עיקר תולדותיהם של צדיקים זה המעשים הטובים שלהם. באמירה הזו יש משהו מעט בעייתי, העלאת ערך המעשים הטובים של האדם הפרטי, אולי גם על חשבון ערך הבאת הדור הבא לעולם. אך נראה שאכן עיקרון זה מתאים הוא לאבי האומות כולן. נח כאב לכל האנושות אכן מלמד אותנו כי עיקר העניין הוא היות האדם פועל טוב. מכך נגזר לאחר מכן המושג 'חסיד אומות העולם'. אך כל זה איננו מדוייק כאשר עוסקים בעם ישראל. החשיבות של הבאת ילדים לעולם הינה כה גדולה עד כי יש בה משהו שלא יכול להיטשטש אל מול עשיית המעשים הטובים של האב. חשיבות המשך הדורות יכולה לעלות על חשיבות עשיית הטוב הפרטי בכאן ועכשיו.
בפרשת 'תולדות' מסופר על התולדות הישראליות: "אלה תולדות יצחק בן אברהם, אברהם הוליד את יצחק". כאן אין התייחסות ל'תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים', אלא התייחסות לכך שיצחק הוא בן של אברהם. גם כאן הפסוק הפותח הוא מוזר. במקום לספר לנו על התולדות של יצחק, באים ומספרים לנו על כך שיצחק הינו בנו של אברהם. המפרשים מבארים כי היה חשש שבני האדם יחשבו ששרה התעברה מהמלך אבימלך ולא מאברהם, ולכן עשה הקב"ה קלסתר פניו של יצחק דומה במדויק לאברהם וכך לא היה ספק מי הוא האב. התולדות של יצחק אינם המעשים הטובים אלא השייכות ההיסטורית אל טוב גדול שהופיע עוד לפני, אצל אבא אברהם. תולדותיו אינם מתחילים מכך שהוא הביא ילדים לעולם, אלא מכך שהוא בן של... האדם לא עומד כישות נפרדת הבונה את הקן שלה, מרחיבה את עצמה. יצחק מודע לכך שהוא הרחבה של דורות קודמים, ומתוך הבנה זו הוא חפץ להרחיב עוד ועוד, לא את עצמו כי אם את המרחב המשפחתי אליו הוא שייך ומכוחו הוא פועל.
זהו הבדל מהותי שבין אומות העולם לעם ישראל. הבדל בין טוב פרטי לטוב שהוא המשך ממרחב הרבה יותר גדול שאנחנו רק קצה הקרחון שלו, חוליה בשרשרת, נטף מיני ים. ההבדל הזה נובע מאישיותו של אברהם אבינו. בהמשך הפסוק הראשון של פרשתנו כתוב: "את האלוקים התהלך נח". ורש"י מאיר כאן את ההבדל שבין נח לבין אברהם. אצל נח כתוב "את האלוקים התהלך נח" ואילו אצל אברהם כתוב "התהלך לפני..." וכן כתוב "האלוקים אשר התהלכתי לפניו". רש"י אומר כי: 'נח היה צריך סעד לתומכו אבל אברהם היה מתחזק ומהלך בצדקו מאליו', כפי שכתוב שהיה הולך לפני אלוקים ולא לצידו, כביכול מפלס לאלוקים את הדרך בעולם.
כאשר הטוב הוא טוב פרטי, טוב שמתחיל כאן ונגמר ממש תכף, תכף בזמן, במקום או באישיות- הרי שכוחו איננו רב, ולכן הוא זקוק לסיוע וסעד תמידיים מאת הקב"ה. אך כאשר מדובר על טוב רחב יותר, שמתחיל מאי שם ויימשך אל הרבה מעבר- הרי שאפשר לנו להיות מתחזקים והולכים מאלינו, לכאורה גם בלי סעד ברור של הקב"ה. אברהם דבק בקב"ה כי הוא הקשיב רוב קשב לסיפור השלם הטמון בגנזי הבריאה. הוא הקשיב לכך שהקב"ה שתל בבני אדם ניצוץ אלוקי, והניצוץ הזה עובר מיד ליד, מדור לדור, כלפיד במרוץ שליחים, בחשכה. כשאברהם מקבל את הלפיד לידיו הוא יודע שזה לא מתחיל בו, הוא גם יודע שזה לא ייגמר בו. מכאן כוחו להיות 'מתחזק ומהלך בצדקו מאליו', וכן להתהלך לפני האלוקים ולא לצידו או מאחוריו.
את המילה 'תולדות' אנחנו פוגשים שוב בספר בראשית, אצל יעקב בפרשת 'וישב': "אלה תולדות יעקב, יוסף בן שבע עשרה שנה...". רש"י מפרש כי כוונת הפסוק היא- 'אלה תולדות של יעקב, אלה יישוביהם וגלגוליהם עד שבאו לכלל ישוב. סיבה ראשונה- יוסף בן שבע עשרה שנה, על ידי זה נתגלגלו וירדו למצרים'. אם אצל נח פגשנו את המילה תולדות כרומזת על מעשיו הטובים, ואצל יצחק כרומזת על השייכות והקשר המשפחתי של העבר, אצל יעקב המילה תולדות מרמזת על העתיד, על מה שיוולד בהיסטוריה של המשפחה הזו עקב הפעולות של יעקב (שבעומקם כמובן מסתתר רצון האל), הפעולה של כתונת הפסים וכ'ו...
אולי אפשר ללמוד דבר מההבדל בין יצחק וההתמקדות בהשתייכות המשפחתית לעבר (לאברהם), לבין יעקב וההתמקדות בהשתייכות לעתיד (ליוסף). ההשתייכות של יצחק לאברהם מביאה לו את הכוח לשאת אישה, להתפלל לכך שהיא תלד, ובסוף לחבוק בנים. ואילו ההשתייכות של יעקב אל יוסף, מביאה עליו את הגלות והשיעבוד. המפגש שלו עם צאצאי יוסף, גם הם שניים, כצאצאי יצחק, מתרחשת שנים רבות אחרי היוולדם, שנים בהם יעקב לא יודע את מצבו של יוסף, החי הוא או מת, ואם חי הוא- האם נשא אישה והביא עימה ילדים לעולם או שמא הוא בבדידותו.
זיכרון העבר וההשתייכות שלי אל דבר הגדול ממני- נותנת כוח לחיות חיים גדולים. ואילו המבט אל העתיד, אל מה שייצא ממני, בלי להתמקד קודם כל בשאלת מהיכן אני הגעתי לכאן- מביאה אל האדם גלות, זרות, מרחק. וודאי הוא כי יעקב מביט היה גם אל העבר ואל מולידיו, אך אפשר לדלות מפסוקים אלו כיוון חשיבה קטן ללמדנו דרך חיים.